לידת חתך או ניתוח קיסרי, הוא ניתוח שבו חותכים את רחמה ובטנה של האישה ההרה, על מנת להוציא את העובר (או העוברים), במקרים שבהם קיימות ההתוויות המתאימות.
הניתוח הקיסרי מהווה אלטרנטיבה להפלה מלאכותית במקרים שבהם ההיריון נקלט מחוץ לרחם וכן מהווה חלופה ללידה וגינלית. כיום נהוג לבצע ניתוחים קיסריים על ידי חיתוך רוחבי של הבטן, אך בעבר רוב הניתוחים הקיסריים בוצעו על ידי חיתוך אנכי במרכזה.
החתך הרוחבי בחלקה התחתון של הבטן מקושר לאובדן פחות של דם וכן קל יותר לסגור אותו לאחר הניתוח. יתרון נוסף של החתך הרוחבי הוא שאינו מונע את האפשרות לעבור לידה נרתיקית בהמשך.
החסרונות של הגישה הרוחבית הם בעיקר משך ניתוח ארוך יותר וכן נראה כי בגישה זו ישנה שכיחות גבוהה יותר של הידבקויות פוסט ניתוחיות.
מה הן האינדיקציות לביצוע ניתוח קיסרי?
ישנם מספר מצבים המהווים אינדיקציה לביצוע של ניתוח קיסרי שחשוב להכיר. כך לדוגמה חוסר התקדמות בירידת הראש או בפתיחה (דיסטוציה), לא אחת מוביל לביצוע ניתוח קיסרי וישנם גם מקומות שבהם מצב עכוז שכרוך בסיבוכים, מהווה אינדיקציה ברורה למעבר של ניתוח קיסרי.
ניתוח קיסרי נכנס לתמונה גם במקרים שבהם ישנן עדויות למצוקה עוברית המחייבת ליילד את העובר במהירות למניעת נזק מוחי וכן יש לשקול ביצוע של ניתוח קיסרי אם נראה שהעובר לא יוכל לעבור בתעלת הלידה, אם כתוצאה מבעיות אנטומיות בצוואר הרחם ואם כתוצאה ממותשות של האם, תחלואה אימהית ועוד. אינדיקציה נוספת היא מעבר של ניתוח קיסרי בלידות קודמות, בעיקר אם מדובר ביותר משני ניתוחים קיסריים.
ישנן חמש סיבות המהוות קרוב ל-80% מהמקרים שבהם בוחרים לבצע ניתוח קיסרי, לפי המרכז הרפואי הדסה: עובר גדול, לידה קשה, מצוקה עוברית במהלך הלידה, מנח שלא מאפשר או מקשה על לידת נרתיק, ולידה קודמת בניתוח קיסרי. הסיבות הפחות נפוצות הן לידה מוקדמת, ריבוי עוברים ובקשה מיוחדת של היולדת. נשים רבות לא מודעות לכך, אבל באפשרותן לבחור לעבור את הלידה בניתוח קיסרי מטעמים אישיים.
כך, למשל, חלק מהנשים חוששות מפני הכאבים הכרוכים בלידה, אחרות חוששות מפני שינויים בנרתיק או קרעים שעשויים להוביל לסיבוכים ועוד.
ישנם ניתוחים קיסריים המבוצעים באופן בהול, כמו ניתוחים קיסריים שבוצעו בשל מצוקה עוברית ולעומת זאת ישנם ניתוחים אלקטיביים. הכוונה היא לניתוחים מוזמנים המבוצעים לפי רצון היולדת או בשל מידע מוקדם על אינדיקציות המצדיקות ניתוח קיסרי. ניתוח קיסרי אלקטיבי נקבע בדרך כלל לסביבות השבוע ה-39 להיריון.
כיצד מבוצע ההליך בפועל?
אלא אם כן מדובר במקרה חריג שבו היה לבצע את הניתוח הקיסרי ללא דיחוי ובאופן בהול, בדרך כלל נהוג לבצע את הניתוח בהרדמה אפידורלית. כמו כן יש להגיע לניתוח הקיסרי לאחר צום של שמונה שעות ולקבל מנה אחת של אנטיביוטיקה למניעת זיהום. כאשר האפידורל משפיע על פלג גופה התחתון של היולדת, מבוצע החתך בבטנה וברחמה ומתאפשרת הגישה לעובר ולשלייה. לאחר שליפת העובר והשלייה, נחתך חבל הטבור והעובר עובר לידי המיילדת ורופא הילדים לצורך ביצוע בדיקות שגרתיות בדומה ללידה רגילה.
בתום חלקו הראשון של ההליך, יבקשו מהמלווים הנמצאים בחדר הניתוח לעזוב את החדר, שכן בשלב השני והממושך יותר, יש לתפור את הרחם ואת כל הרקמות שנחתכו לצורך הוצאת הוולד, עד לשכבת העור כמובן. נכון להיום ניתוח קיסרי נמשך סך הכול כ-40 דקות ומחייב נוכחות של רופא ילדים, מיילדת, רופא מרדים ושני גינקולוגים הפועלים בעבודת צוות ושיתוף פעולה.
תמותת אימהות בניתוח קיסרי, אז והיום
בעבר הרחוק רובן המוחלט של היולדות שילדו בניתוח קיסרי הלכו לעולמן במהלך הלידה או זמן קצר אחריה, בעקבות דמם שלאחר לידה או זיהומים. למעשה עד אמצע המאה ה-19, כאשר גילה זמלוויס איגנץ שניתן להפחית את התחלואה על ידי שימוש בחומר לחיטוי הידיים, עדיין שיעורי תמותת הנשים שילדו בניתוח קיסרי היו גבוהה ביותר.
גם לאחר מכן ניתן היה לראות שיעור תמותה גבוה יחסית לימינו בניתוחים קיסריים. כך לדוגמה 31 יולדות מכל 100000 נפטרו בין השנים 1975-1965 ובשנות ה-90 שיעור התמותה של יולדות בניתוחים קיסריים עמד על 1:2500 (בתקופה זו שיעור התמותה של יולדות בלידה רגילה עמד על 1:10000). נכון לכתיבת שורות אלה בישראל שיעור התמותה של יולדות בניתוח קיסרי עומד על 11:100000.
יש לציין כי למרות שהתמותה האימהית גבוהה יותר בניתוחים קיסריים בהשוואה ללידות רגילות, אין משמעות הדבר שהניתוח עצמו הוא גורם התמותה. זאת כיוון שנשים שנמצאות בסיכון גבוה מלכתחילה, הן גם אלו שישנו סיכוי גבוה שילדו בניתוח קיסרי. לסיום נציין כי נכון להיום אחד מכל חמישה ילדים בישראל נולד בניתוח קיסרי.
