מילון מושגים – כל מה שיולדת צריכה לדעת לפני ואחרי הלידה

הריון ולידה זה לא משחק! בחרי נכון –
יולדת - מרכז מידע ליולדת לקראת הלידה!

השאירי פרטים לקבלת הצעת מחיר שלא תוכלי לסרב

יולדת בקרוב? הנה כמה מושגים חשובים לקראת הלידה ואחריה שכדאי שתכירי –

ברדיקרדיה

ניטור העובר ברחם מאפשר קבלת מדדים לגבי קצב הלב. דופק עובר נמוך, העומד מתחת ל 120 פעימות בדקה מכונה "ברדיקרדיה". האטה בדופק הלב יכולה לנבוע מסיבות שונות, ובשבועות שונים של ההריון. במקרים בהם יש בריקדקרדיה עוברית, והעובר בשל, ייתכן ויהיה צורך בחילוץ של העובר. ייתכן והאטה בקצב הלב תבוא לידי ביטוי בשלבי הלידה עצמה, ואז, צוות חדר הלידה יודע כיצד לטפל בנושא, האם יש צורך בהתאמה של תרופות מסוימות, הפחתה בפיטוצין או שיש צורך בניתוח קיסרי חירום.

טכיקרדיה

כאשר קצב הלב של העובר עומד על מעל ל 160 פעימות בדקה. הסיבות לקצב לב מהיר אצל העובר, שלא במצב של לידה, לרוב, תלויות במצבה הרפואי של האם. אנמיה, בעיות בבלוטת התריס, חום, תרופות וגם זיהום עלולים לגרום לקצב עוברי גבוה. גם במצב של לידה, ישנם מיקרים בהם תתקיים טכיקרדיה אצל העובר. במקרים אלו, הצוות הרפואי ידע כיצד לנהוג, וייתכן ויהיה צורך ביילוד חירום על מנת לייצב את קצב הלב של העובר.

מים מקוניאלים

מקוניום הינו הצואה הראשונה של היילוד, אשר מורכבת משאריות של תאים שנמצאים בתוך המעיים במהלך תקופת העוברות. בדרך כלל, העובר, אינו מטיל את הצואה ברחם והמקוניום יוצאים ביממה הראשונה לחייו של היילוד. מצבים של מצוקה עוברית במהלך ההריון, בדרך כלל בשל הריון עודף, או במהלך הלידה, עשויים לגרום לכך שהעובר ישחרר את המקוניום בעודו ברחם אל תוך מי השפיר. השילוב בין מי שפיר לבין מקוניום מכונים מים מקוניאלים, כלומר, מי שפיר בהם יש מקוניום. הסכנה במים מקוניאלים נעוצה בעובדה כי ישנו חשש שהעובר או היילוד שאף את המים המקוניאלים. כאשר קיים חשש שכזה, מבצע הרופא המיילד שאיבה של ההפרשות מאזור האף והפה.

פיטוצין / אוקסיטוצין

האוקסטוצין הינו הורמון המופרש באופן טבעי במהלך הלידה ומטרתו לכווץ את הרחם. הפיטוצין הינו הנוסחה הסינטטית של ההורמון, אותה מזריקים אל הוריד של היולדת במהלך הלידה, כאשר מעוניינים ליצור צירים. הפיטוצין נחשב כמזרז לידה והוא מאפשר כיווץ של הרחם ליצירת הצירים במהלך הלידה, כאשר הלידה אינה מתקדמת או כאשר יד צורך להקדים את הלידה. במהלך הזרקת הפיטוצין, הנעשה אך ורק בחדר לידה, הרחם יחל להתכווץ בדומה לצירים הנוצרים במהלך הפרשה טבעית של אוקסיטוצין. לאחר הלידה, ייתכן ויהיה צורך במתן מינון נוסף של פיטוצין על מנת לסייע לרחם להתכווץ.

פטידין

משכך כאבים השייך למשפחת המורפיום. הפטידין ניתן ליולדת לרוב דרך הוריד, או בזריקה, במהלך הלידה ובחדר הלידה, תוך ניטור עוברי רציף. מטרתו של הפטידין הוא להפחית את עוצמת הכאבים של הצירים ואף לעזור למנוע תחושות של פחד או חרדה. לאחר כעשרים דקות בערך, הפטידין יחל לתת את השפעתו, הוא יגרום ליולדת תחושה של נימנום או טישטוש, ובמקביל לכך יפתח את צוואר הרחם ויסייע בקידום של הלידה. מעבר ליכולות של הפטידין בהפחתת רמת הכאב, הוא מונע מהיולדת לקחת חלק פעיל בלידה בשל תחושת הערפול המלווה אליו. כמו כן, מאחר והפטידין עובר את השלייה, הוולד עשוי לסבול מפגיעה ברפלקס היניקה או בהפרעות שינה בימים הראשונים לחייו.

גז צחוק (נייטרוס)

מדובר בתרכובת של תחמוצת חנקן, בה עושים בדרך כלל שימוש ברפואת שיניים, אך ישנם חדרי לידה בהם ניתן לבקש גז צחוק במהלך הלידה. תערובת הגזים חודרת אל הגוף ונספגת בו באמצעות מסכה המונחת על פניה של היולדת. גז הצחוק מסייע ליולדת בהפחתת עוצמת הכאב והחרדה. השימוש בגז הצחוק בחדרי הלידה הינה בטוחה לשימוש, הוא אינו עובר אל העובר והשפעתו מתפוגגת בתוך שתי דקות מזמן הניתוק ממסכת הגז.  אך יחד עם זאת, יש לדעת, כי ישנן יולדות אשר דיווחו כי לא חשו כל הטבה בעת השימוש בגז הצחוק במהלך הלידה.

אפידורל

הרדמה אפידורלית הינה הדרמה אזורית אשר קיבלה את שמה בשל העובדה כי היא מוזרקת אל תוך החלל האפידורלי הנמצא בעמוד השדרה. ההרדמה, המוזרקת בשלב השני של הלידה, מספקת ליולדת תחושה של אלחוש בעוצמת הצירים. ההרדמה האפידורלית בנויה מצינורית קטנה המוחדרת אל תוך החלל האפידורלי ומבעדה מוזרמים חומרי האלחוש במהלך כל הלידה, לרוב מסוג ליקודין. מאחר והזריקה נעשית בתוך עמוד השדרה, יש צורך בידע ובמיומנות רבה, על מנת למנוע סיבוכים, והיא נעשית על ידי מרדים ומיילדת יחדיו. הצינורית של ההרדמה האפידורלית מוצאת מעמוד השדרה כשעתיים לאחר תום הלידה.

אפיזיוטומי / חיתוך החיץ

כאשר התינוק מתקשה לצאת אל אוויר העולם, או כאשר מתחילים להיווצר קרעים באזור חיץ הנקבים, יש צורך בביצוע חתך אפיזיוטומי. את חיתוך החיץ ניתן לבצע בשני אופנים: חיתוך מאזור הנרתיק לכיוון פי הטבעת או חיתוך אלכסוני מהצד הימני של הנרתיק. גם כאשר יש צורך בביצוע לידה מכשירנית, כמו לידת ואקום או מלקחיים, מבצע הצוות הרפואי חתך אפיזיוטומי. החתך נעשה תחת הרדמה אפידורלית, ועם סיום הלידה הרופא מבצע תפר של החתך. התפר הינו תפר נמס, כך שאין צורך לבצע הוצאה של התפר.

אפי נו

יולדות רבות, המעוניינות להימנע מבעוד מועד מביצוע של חיתוך החיץ נעזרות במכשיר האפי נו – המכשיר עצמו הינו בלון אשר האישה ההרה מחדירה אל הנרתיק החל מהחודש השמיני להריונה, ובכך מבצעת אימון וגמישות לשרירי הנרתיק והאגן.

מוניטור

מוניטור הינו מכשיר רפואי המאפשר מעקב אחרי התנועות והדופק של העובר. המוניטור מורכב משני חלקים: חגורה עם שני מתמרים המוצמדים אל הבטן ומכשיר אשר מוציא תרשים של הממצאים. במהלך המוניטור העוברי אפשר גם לשמוע את דפיקות הלב של העובר, אשר דומים בקולותיהם לדהירה של סוסים. לאחר הבדיקה, אשר נמשכת כעשרים דקות, האחות תוכל לבחון את התרשים ולראות האם יש צירים, מהם עוצמת הצירים ומה המרווח בין ציר לציר. את המוניטור העוברי עושים לרוב לקראת הלידה או במקרים בהם יש חשש לבריאותו של העובר. נשים הרות, החל מתום השבוע ה 40 להריון, מבצעות מעקב מוניטור אחת לשלושה ימים. כמו כן, גם כאשר מתאשפזים לקראת הלידה בבית החולים מבצעים מוניטור, וכמובן, במהלך הלידה עצמה האישה מחוברת אל המוניטור.

עירוי

תכשיר רפואי המוכנס אל הגוף באמצעות בווריד, בדרך כלל דרך היד. העירוי, או אינפוזציה, מורכב ממחט הנמצא בתוך הצינור באמצעותו מחדירים את הצינור אל הוריד. לאחר הצינור מוחדר המחט מוצאת. החלק השני של העירוי הינו חלק פלסטי הנראה כפרפר, המאפשר סגירה ופתיחה של העירוי לצורך העברת הנוזלים. מאחר ובמהלך הלידה קשה מאוד לאכול או לשתות, בחדר הלידה מחברים את היולדת לעירוי, על מנת לספק לה נוזלים ולמנוע מצב של התייבשות. כמו כן, העירוי מאפשר החדרה של תרופות במידת הצורך, כמו פיטוצין לזירוז של לידה. במידה והיולדת מאבדת כמויות גדולות של דם במהלך הלידה, לעיתים, יש צורך לחבר עירוי לצורך קבלת מנות דם.

חוקן

חוקן הינו אמצעי להחדרת נוזלים אל הרקטום, המאפשרים ריקון של הקיבה באופן מהיר. פעולה זו מוצאת ליולדת לפני הלידה, על מנת לאפשר תחושה נעימה וקלה יותר. מאחר ובשלב הלחיצות עשויה להיפלט צואה, ביצוע של החוקן בהחלט מונעת את האפשרות הזו. יולדות המעוניינות בחוקן, יקבלו בקבוקון קטן המכיל חומר משלשל. אל הבקבוקון מחוברת צינורית קטנה אותה מחדירים אל פי הטבעת ומשחררים את החומר מן הבקבוקון. הפעולה אינה כואבת והיולדת יכולה לבצע אותה בעצמה. לאחר מספר דקות הקיבה תתרוקן. יולדות רבות חוששות מפעולת החוקן, אך למעשה מדובר באופציה הבאה להקל על התחושה במהלך הלידה ולמנוע מצבים של מבוכה.

סטריפינג

סטריפינג הינו אמצעי לזירוז לידה הנעשה בצורה ידנית בבית החולים על ידי רופא. ליולדות אשר עברו את השבוע ה 40 וקיימת פתיחה של צוואר הרחם, מומלץ לבצע סטריפינג. במהלך הפעולה הרופא מכניס אצבעות אל תוך פתח הנרתיק ומבצע הפרדה של קרומי השק העוברי מהדפנות של הרחם. פעולה זו מסייעת לשחרור של הורמונים המאיצים את הלידה והיא מאפשרת תנאי טובים יותר לקידום של לידה, בהריון אשר נחשב להריון עודף, כלומר, בתום 40 שבועות. בדרך כלל, לאחר ביצוע סטריפינג יעברו מספר שעות עד שיתחילו צירים המובילים ללידה. סטריפינג היא פעולה המתבצעת ללא הרדמה, ועל כן היא עלולה לגרום לחוסר נעימות, הדבר תלוי בגודל של הפתיחה הקיימת.

זירוז

זירוז לידה מתבצע כאשר יש הריון עודף, כלומר, תמו 40 שבועות של הריון ואין כל סממן להתפתחות של לידה. ישנו הבדל בין זירוז טבעי לבין זירוז הנעשה בבית החולים. זירוז טבעי מתרחש בבית, במהלכו האישה יכולה לנסות ולבצע פעולות מסיימות הידועות כמזרזות לידה, כמו הליכה, עליה וירידה במדרגות, דיקור, שיאצו ועוד. במרבית מבתי החולים יאפשרו להמתין עד תום 41 שבועות של לידה, על מנת לאפשר לידה ספונטנית. כאשר זו אינה מתרחשת, ישנם מספר אמצעים המאפשרים לגרום ללידה להתפתח, כאשר סוג הזירוז נקבע בהתאם למצב של הרחם. בין האמצעים הקיימים לזירוז של לידה: סטריפינג, טבלית הורמון פרוסטגלנדין הגורמת לצוואר הרחם להתקצר ולהיפתח, החדרת בלון לפתיחה של צוואר הרחם, הזרקת פיטוצין בעירוי הגורם להתכווצות של ולצירים ופקיעה של מי השפיר.

פרופס

פרופס הינה טבליה המכילה פרוסטגלנדינים אשר מאפשרים הבשלה של צוואר הרחם לצורך התחלה של תהליך לידה. כאשר צוואר הרחם עדיין סגור ויש צורך לזרז את הלידה, בין אם בשל הריון עודף, מחלה של האם, חשד לעובר בעל משקל גבוה, או שלל סיבות אחרות, ניתן לעשות שימוש בטבלית הפרופס. טבלית הפרופס מורכבת משני חלקים, החלק האחד הינו הטבליה המכילה את התרכובת והחלק השני הינו שרוך, המאפשר הוצאה של הטבליה במידה ונוצר גירוי יתר ברחם. טבלית הפרופס נחשבת לחדשנית בתחום השראת לידה, מאחר והיא מאפשרת החדרה קלה אל הנרתיק באמצעות האצבעות בלבד, כמו גם שליפה קלה ומהירה במידת הצורך. במקרים בהם יש גירוי יתר של הרחם ניתן להוציא את הטבליה ותופעת הלוואי תיעלם בתוך מספר דקות.

פקיעת מים

פקיעת מים הינה פקיעה יזומה של מי השפיר המתבצעת במהלך הלידה. המטרה של פקיעה יזומה של מי השפיר היא לגרום להאצה של הצירים ובכך לקדם את הלידה, במידה וזו נתקעה. את פקיעת המים מבצעים בחדר הלידה באמצעות מסרגה סטרילית מפלסטיק המוחדרת אל הנרתיק וקורעת את הקרומים של השלייה. קריעת הקרומים גורמת למים לבקוע מתוך שק מי השפיר. את הפרוצדורה הזו מבצעים רק כאשר ראשו של האגן מצוי בתוך האגן וצוואר הרחם פתוח. למעשה, פקיעת המים נועדה לזרז את תהליך הלידה, אך אין כל וודאות כי פעולה זו אכן תצליח.

לידה מכשירנית

לידה מכשירנית הינה לידה בה עושים שימוש באחד משני סוגים של מכשור רפואי אשר מסייע ליילד את התינוק. האפשרויות העומדות בפני הצוות הרפואי לצורך יילוד הינם ואקום או מלקחיים. הצורך בלידה מכשירנית נובע מבעיה הקשורה לאם או לעובר המחייב התערבות מכשירנית, בין אם בשל מצב בריאותה של האם או תשישותה במהלך לידה ארוכה ובין אם בשל מצוקה עוברית המחייבת חילוץ מהיר של העובר מן האם. הבחירה בין שני המכשירים השונים נעשית על ידי הצוות הרפואי בהתאם למצב בו נמצאת הלידה ובהתאם למיקומו של העובר בתעלת הלידה.

ואקום

ואקום, או שולפן הריק, הינה מכשיר רפואי המאפשר חילוץ של הילוד כאשר הוא תקוע בתעלת הלידה. המכשיר עצמו בנוי כמשאבה קטנה ממנה יוצא צינור גומי המחובר אל גביע קטן, לרוב מפלסטיק, אך בעבר הגביע היה עשוי ממתכת. את הגביע מצמידים אל ראשו של העובר, כאשר הואקום מאפשר היצמדות טובה – כשהראש מחובר אל הגביע מפעיל הרופא את המשאבה עד לדרגת השאיבה הרצויה. כאשר יש ציר היולדת לוחצת והרופא מושך את העובר החוצה. בדרך כלל, לאחר לידת ואקום תהייה על ראשו של התינוק עיגול אדום ובולט, כתוצאה משטף דם. גבעה קטנה זו תעלם כעבור מספר ימים.

מלקחיים

המקלחיים הינן שתי כפות העשויות ממתכת. אלו, מוחדרות אל הנרתיק ותופסות את ראשו של העובר. הרופא אוחז במקלחיים וכאשר יש ציר היולדת דוחפת והרופא מושך את העובר החוצה. על מנת להשתמש במלקחיים לצורך חילוץ של עובר התקוע בתעלת הלידה יש צורך בצוואר רחם פתוח לחלוטין, מי שפיר פקועים ומיקום ראשו של העובר קרוב אל פתח הנרתיק. תנאים אלו חייבים להתקיים על מנת שהרופא יוכל לוודא בדיוק את מיקום ראשו של העובר על מנת לאחוז בראשו באמצעות המלקחיים בפוזיציה נכונה ומתאימה. לאחר לידת מלקחיים יתכנו סימנים על האוזניים או הלחיים של התינוק, אך אלו נעלמים כעבור מספר ימים.

ניתוח קיסרי

ניתוח קיסרי הוא הליך כירורגי בו מבצעים חילוץ של העובר מבעד לבטנה של האם ההרה. ישנם שני סוגים של חתכים, חתך אנכי במרכז של הבטן או חתך רוחבי מצידי הבטן. הליך זה הינו חלופה ללידה מהנרתיק והוא מתבצע כאשר ישנה אינדיקציה רפואית אשר אינה מאפשרת לידה נרתיקית, בין אם בשל מצבה הבריאותי של האם ובין אם בשל מצבו של העובר.    הניתוח מתבצע בחדר הניתוח על ידי שני גניקולוגים, מיילדת ומרדים. במרבית מן המקרים הניתוח מתבצע בהרדמה אפידורלית, וניתן להכניס מלווה. כאשר ההרדמה מתחילה להשפיע, הרופא המנתח יבצע את החתך וייחלץ את התינוק ואת השלייה. החלק הראשון של הניתוח הינו חילוץ של התינוק, חיתוך חבל הטבור ובדיקה של התינוק. לאחר מכן הוא יעבור אל האם למספר רגעים. החלק השני של הניתוח, הינו ארוך יותר, והוא כולל את התפירה של הרחם.

מנח

מנח העובר מתייחס אל הצורה העובר שוכב ברחמה של האם ביחס אל צירך האורך של האם. מנח העובר יכול להיות מנח אורכי או מנח רוחבי. במקרים מסוימים, ייתכן גם מנח אלכסוני, אך בדרך כלל מנח זה ישתנה במהרה לאורכי או רוחבי. בשבועות האחרונים של ההריון מרבית מן העוברים יעברו אל אורכי, כלומר, ראש העובר או עכוז העובר יופנה אל כיוון הנרתיק, כהכנה אל יציאה לאוויר העולם. עובר אשר נמצא במנח רוחבי לא יוכל להיוולד בלידה נרתיקית, ויהיה צורך להפוך אותו לאורכו, או לבצע ניתוח קיסרי.

מצג

מצג העובר מתייחס אל החלק בגופו של העובר הפונה אל כיוון הנרתיק. מצג עובר יכול להיות מצג עכוז, מצג ראש, או מצג משולב. על מנת שתתאפשר לילדה נרתיקית, יש צורך במצג ראש. מצג ראש היא התנוחה האופטימלית ללידה – ראשו של העובר מופנה אל פתח תעלת הלידה לכיוון בית החזה. כאשר העובר נמצא במצג עכוז יהיה קשה מאוד לבצע לידה נרתיקית ויומלץ ליולדת לנסות ולבצע היפוך ידני או לפנות אל ניתוח קיסרי.

קראו עוד על מנח ומצג העובר

שלב לטנטי

השלב הלטנטי הינו השלב הראשון בתהליך הלידה. השלב מתחיל בצירים קלים, מחיקה והתחלה של פתיחת צוואר הרחם. בשלב הזה היולדת יכולה עדיין ליהנות ממנוחה ולהכין את עצמה לקראת היציאה אל בית החולים. בדרך כלל שלב זה יתאפיין בצירים הנעים בין 30 ל 45 שניות, כאשר ההפרש בין כל ציר הינו בין 20 ל 5 דקות, ולא תמיד הצירים יגיעו בצורה סדורה. ככל שהפתיחה תתקדם, כך הצירים יחלו להיות סדירים יותר והמרווחים בין הצירים יפחתו. מטרתם של הצירים בשלב זה הינו לקדם את מחיקת צוואר הרחם ולהביא לכדי פתיחה. אורכו של השלב הלטנטי נע בין שעתיים ליממה. כאשר מדובר בלידה ראשונה שלב זה יכול להיות ארוך במיוחד. שלב זה מסתיים כאשר צוואר הרחם בפתיחה של 3 סנטימטרים.

שלב אקטיבי

השלב האקטיבי של הלידה הינו השלב הפעיל, כאשר הלידה מתקדמת מפתיחה של 3 סנטימטרים ועד לפתיחה של 7 סנטימטרים. בשלב זה הצירים סדירים ועוצמתיים, כאשר הרחם נפתח בצורה מהירה יותר. אורכם של הצירים יהיה לרוב בין 50-60 שניות, כאשר המרווחים בין ציר לציר ינועו בין 2-4 דקות. בשלב זה תחוש היולדת אי נעימות, ולכן מומלץ להתרכז עם התנועה ועם הנשימות. בדרך כלל, זהו גם השלב בו תקבל היולדת אפידורל, במידה והיא מעוניינת בכך. אורכו של השלב האקטיבי הינו בערך 6 שעות, אם מדובר בלידה שנייה יתכן וזמן זה יהיה קצר יותר. שלב זה מסתיים כאשר היולדת מגיעה אל פתיחה של 8 סנטימטרים.

שלב מעבר

שלב המעבר הינו השלב בין התקדמות הפתיחה של צוואר הרחם עד להגיעו לפתיחה מלאה, כלומר, 10 סנטימטרים. בשלב זה הצירים יהיו ארוכים יותר ויכולים להגיע לכ- 90 שניות, במרווחים שבין חצי דקה לדקה. מתוך כך, הצירים יהיו גם חזקים ועוצמתיים במיוחד וייתכן כי ילוו בהקאות. מאחר והצירים חזקים מאוד, ייתכן והיולדת תחוש בצורך ללחוץ, אך מומלץ שלא לעשות זאת. שלב המעבר נמשך בין שעה לשעתיים, כאשר מדובר בלידה שנייה יתכן כי משך שלב המעבר יהיה קצר יותר.

פתיחה – פתיחה הינו מושג המתייחס אל תהליך התרחבותו של צוואר הרחם לקראת לידת התינוק. הפתיחה נמדדת בסנטימטרים החל מסנטימטר אחד ועד ל 10 סנטימטרים הנחשבים לפתיחה מלאה של צוואר הרחם. הבדיקה נעשית בצורה וואגינלית, כאשר המיילדת או הרופא מחדירים שתי אצבעות אל הנרתיק, באמצעות פיסוק של האצבעות ניתן לקבל אומדן לגבי גודל הפתיחה. כל סנטימטר נוסף לפתיחה מאפשר לקבל הארכה לגבי התקדמות הפתיחה לקראת לידת התינוק. הפתיחה נבדקת בכל שעתיים בשלב הראשון, ולאחר פתיחה של 4 סנטימטרים בודקים כל שעה. על אף העובדה שלא מדובר בבדיקה מדויקת, הרי שכל סטייה של עד חצי סנטימטר עדיין מאפשרת בדיקה האם הלידה מתקדמת בצורה טובה ונכונה.

פתיחה מלאה

פתיחה מלאה היא פתיחה של 10 ס"מ וזהו השלב השני של הלידה, בו התינוק יוצא החוצה. מרבית הנשים מרגישות בשלב הזה הצירים עוברים פאזה אל צירי לחץ, וזהו הזמן בו היולדת צריכה להתחיל ללחוץ, על מנת לאפשר לתינוק לצאת החוצה מבעד לצוואר הרחם.

מחיקה

מחיקה הינו מונח המתייחס להיעלמות של צוואר הרחם בתוך הרחם. כלומר, צוואר הרחם מתקצר לחלוטין והוא הופך להיות חלק מהרחם. את ההתקדמות של מחיקת צוואר הרחם מודדים באחוזי מחיקה, החל מ 30% ועד למחיקה מלאה. המחיקה הינה השלב הראשוני של הכנת הגוף לקראת הלידה. הבדיקה נעשית בצורה וואגינלית באמצעות מישוש אצבעות של המיילדת או הרופא. בהריון הראשון המחיקה תתרחש לפני הפתיחה, ובהריון השני והלאה, בדרך כלל המחיקה והפתיחה יתרחשו במקביל.

ספינות

ספינות הינן בליטות, או זיזים, הנמצאים באגן של האישה והם מסמנים את גובה הראש של התינוק. כל מה שנמצא מעל הספינות מסומן במינוס וכל מה שמעבר לספינות מסומן בפלוס, כאשר מדד האפס מסמן את ביסוס הראש באגן. התינוק עושה דרכו אל העולם מבעד לספינות, כך שכלל שהמספר עולה, כך רואים את התקדמות ראשו של התינוק. כאשר מדד הספינות הינו -2, כלומר, התינוק עוד לא ביסס את הראש באגן. כאשר מדד הספינות הינו 2+, הרי שהתינוק כבר עבר את הספינות לקראת לידתו.

פרינאום

הפרינאום, או חיץ הנקבים, הוא האזור הנמצא בין פתח הנרתיק לבין פי הטבעת. בעת הלידה אזור זה נמתח כאשר התינוק יוצא את תעלת הלידה. ישנן נשים הרות המבצעות עיסוי של הפרינאום בשבועות האחרונים של ההריון, על מנת להגמיש את האזור בכדי למנוע קרעים בעת הלידה. לעיתים, בעת הלידה, יש צורך לבצע חיתוך של הפרינאום על מנת להקהל את יציאת התינוק. במידה ונעשו חיתוכים הם יתפרו בתפרים נמסים לאחר הלידה.

פרוסטגלנדין

זהו סוג של הורמון המופרש במהלך הלידה ומתפקידו להכין את צוואר הרחם לקראת הלידה על ידי כיווצו. כאשר יש צורך בזירוז של הלידה ייתכן והצוות הרפואי יחליט לספק פרוסטגלנדין בצורה סינטטית, בין אם באמצעות ג'ל, נר או טבליה. אלו, יוחדרו אל הנרתיק במטרה לשפר את התנאים של צוואר הרחם לצורך התקדמות של הלידה. פרוסטגלנדין סינטטי נחשב לאחד מן האפשרויות השכיחות ביותר לזירוז של לידה, בעיקר בקרב נשים שזוהי הלידה הראשונה שלהן.

משכב לידה

זוהי התקופה המתחילה מהלידה ועד לשישה שבועות שלאחר הלידה, במהלכה גופה של האישה מתאושש ומשתקם. בתקופה זו היולדת תחווה שינויים פיזיולוגים רבים, הבאים לידי ביטוי החל מדימום והתכווצות הרחם, ייצור של חלב מהשדיים, ירידה במשקל ועוד. תקופה זו גם מביאה איתה שינויים הורמונליים, שבהחלט יכולים לבוא לידי ביטוי במצבי רוח או בתחושת דיכדוך. בתום תקופה זו, יש צורך בבדיקה אצל רופא הנשים על מנת לוודא כי הרחם חזר אל מצבו שלפני הלידה וההריון. במידה ובתקופה זו היולדת אינה חשה בטוב, או שמצבה מחמיר, יש צורך בבדיקת רופא טרם תום תקופת משכב הלידה.

בדיקת אפגר

בדיקה זו היא הבדיקה הראשונה שיעבור התינוק ברגע שיצא מרחם אמו. הבדיקה נועדה לספק הערכה לגבי מצבו הבריאותי של התינוק והיא מתבצעת פעמיים, בדקה הראשונה לאחר הלידה ובדקה החמישית לאחר הלידה. במהלך הבדיקה נבדקים מדדים שונים: דופק, נשימה, טונוס שרירים, תגובה לגירוי וצבע העור. כל אחד מהמדדים מקבל ציון, כאשר השקלול של הציון נועד לאושש את מצבו של התינוק. ציון של 3 ומטה מצריך התערבות רפואית, וציון של 7 ומעלה מעיד על מצב טוב של התינוק. תינוקות "מצטיינים" במיוחד יקבלו 10, שזהו הציון המירבי.

לוכיה

ההפרשה הדמית מן הנרתיק לאחר הלידה נקראת לוכיה. כאשר הרחם מתכווץ על מנת לחזור אל הגודל המקורי שלו, שלפני ההריון, הוא מנתקה על ידי הפרשת נוזלים היוצאים מבעד לנרתיק. נוזלים דמיים אלו ימשכו מספר ימים עד לשלושה שבועות, כאשר בהדרגה צבעם ישתנה מאדום עז לורוד או חום בהיר.  באופן זה, הרחם מנקה את עצמו ומחדש את עצמו לאחר חודשי ההריון.

קולוסטרום

קולסטרום הוא החלב הראשוני המופק מהשדיים של האם לאחר הלידה, והוא מכיל העתק של המערכת החיסונית של האם היולדת. המרקם של הקולוסטרום מעט סמיך יותר מהחלב הראשון והוא בעל גוון צהבהב. הקולסטרום עשיר במרכיבים תזונתיים החשובים מאוד לגדילתו וצמיחתו של הוולד. רכיבים אלו מחזקים את המערכת החיסונית, הם עשירים באשלגן ונוגדי חמצון, כך שהתינוק מתחסן בצורה טבעית אל מול וירוסים וזיהומים. בימים הראשונים לאחר הלידה תינוקות אשר יונקים קולסטרום מתחסנים ומתחזקים, ואף יכולים להתמודד טוב יותר עם מחלת צהבת יילודים, במידה וזו מתרחשת.

פונטנלה / מרפס

הפונטנלה, או מרפס בעברית, הוא המבנה האנטומי  של גולגולת התינוק, שבו העצמות של הגולגולת אינן שלמות ואינן מתחברות, והן רכות למגע. ישנם שני סוגים של מרפסים, מרפס קדמי ומרפס אחורי. המרפס הקדמי הוא נקודת המפגש בין עצם המצח לעצמות של הקודקוד. המרפס האחורי קטן יותר והוא נקודת המפגש של עצמות הקודקוד עם עצם העורך. המרפסים חשובים במהלך הלידה מאחר והם מספקים לראשו של התינוק את הגמישות לעבור בתעלת הלידה. למרפסים גם חשיבות לאחר הלידה, מאחר והם מספקים לגולגולת את המקום לגדול בצורה מהירה בחודשים הראשונים לחייו של התינוק, ולקראת גיל 9 חודשים הם נסגרים.

ורניקס

ורניקס הינה שכבה לבנה המכסה את התינוק כאשר הוא נולד. הורניקס נוצר החל מהשליש השני של ההריון, כתוצאה מהפרשות של שומן עוברי הנושרות משכבת העור של העובר בעודו ברחם. לורניקס תפקידים שונים .במהלך גדילת העובר הוא מגן על עורו מפני דלקות, בלידה הוא משמש כחומר סיכה המפחית את שפשוף העור במהלך הלידה. גם בימים הראשונים בעולם הורניקס מגן על התינוק הרך, ולכן, ישנן נשים הבוחרות שלא לרחוץ את התינוק מיד לאחר היוולדו, אלא להמתין לפחות כיממה. הורניקס משמש כהגנה מפני איבוד נוזלים, הגנה מפני דלקות עוריות, הוא שומר על העור ואף מאפשר לאזן את הטמפרטורה של הגוף.

השאירי פרטים לקבלת הצעת מחיר שלא תוכלי לסרב

יולדת - מרכז מידע ליולדת לקראת הלידה

יולדת - מרכז מידע ליולדת לקראת הלידה מתמחה במתן מידע ליולדת לקראת הלידה, כל מה שרציתם לדעת לקראת הלידה. המרכז מופעל על ידי צוות של אנשי מקצוע בחירים. לרשות המרכז מגוון רחב של מקורות מידע איכותיים, המיועדים להגיש לכם מידע ברור ונגיש.

אז מה היה לנו בכתבה:

ליצירת קשר מוזמנות להשאיר פרטים

דילוג לתוכן