מראיינת: הדס בר דויד
לדפנה רטר היתה מטרה מאוד ברורה בהיריון השני שלה – לתקן את חווית הלידה הראשונה ולהחזיר את תחושת השליטה על גופה במהלך הלידה.
כיום דפנה היא אמא לחמישה, מנהלת ומייסדת של מכללה ל- NLP ודימיון מודרך. כבר ללידה הראשונה שלה (בשנת 97') דפנה הגיעה כשהיא עוסקת כבר מספר שנים בתחום, עם האמונה שהגוף שלה יודע ללדת ובטוחה כי צפויה לה לידה טבעית לחלוטין. למרבה ההפתעה, המציאות לקחה אותה לתרחיש שונה בעליל.
"הלכנו לקורס הכנה ללידה, למדנו נשימות, תנוחות וכיוצא בזאת. מעבר לכך, הקלטתי לעצמי דמיון מודרך להאזנה עצמית ואמיר, בן זוגי, גם העביר לי דמיונות מודרכים של הכנה ללידה. ככה שממש הייתי בתוך זה והרגשתי מוכנה. בפועל, הגענו לשבוע 43 והלידה לא התחילה.
כבר אז הבנתי שאני פוחדת ללדת בגלל חשש מהתגובות של המשפחות שלנו לגישתנו לפרוצדורות רפואיות לאחר לידה. הייתי אז גם מאוד רגישה כי עוד היינו בתוך שנת אבל על אחי הצעיר שהתאבד. כל זה עורר בי מתח רב, ברובו לא מודע וככל הנראה היווה גורם משמעותי בעיכוב הלידה.
הרופאים הפחידו אותנו מאוד ודחקו בנו להתחיל תהליך של זירוז לידה. זה היה כבר אחרי 24 שעות של שהייה (ללא מיטה) בבי"ח, בעקבות ירידת מים מינימלית ולידה שלא התפתחה. הזירוז גרם לצירים כואבים אך נסבלים. אבל גם זה לא הביא להתקדמות ולפתיחה משמעותית של צוואר הרחם. אחרי כ-20 שעות מתישות מאוד כאלו, הם החליטו להכפיל לי את כמות הפיטוצין (מזרז הלידה). ואז, הכאב הגיע לרמות קשות מנשוא ולא יכולתי עוד להתמודד עם זה. הייתי כל כך עייפה, נשברתי וביקשתי אפידורל. זה היה ממש כישלון מבחינתי. חלמתי על לידה טבעית, רגועה, אבל הוכרעתי. ברגע שהכאבים פסקו בגלל האפידורל נרדמתי. גם אמיר נרדם. שנינו היינו מותשים לגמרי.
התעוררנו לאחר כמה שעות מצעקות של אחות שהבינה שבעת שנרדמתי המוניטור התנתק והם בעצם לא ניטרו את מצבי כבר שעות, כשאני עם כמויות של פיטוצין בגוף. כשהם חיברו מחדש את המוניטור הם הבינו שהעובר במצוקה ובבת אחת עברנו משינה שלווה להיסטריה, עם אורות ניאון והמון אנשי רפואה שמוזרמים לחדר. הם חיברו אותי להמון מכשירים ולמסיכת חמצן כדי שיהיה לי כוח ללחוץ חזק וללדת כמה שיותר מהר. אני הייתי מורדמת בחצי גוף תחתון ולא חשתי צירי לחץ. גם לא הייתי בתנוחה נוחה כדי ללחוץ. כל הזמן הרגשתי שאני כאילו נופלת מהמיטה. כביקשתי שיישרו את המיטה והם סרבו והצמידו במהירות שוב את מסיכת החמצן לפני. לא יכולתי לדבר כלל. הלחץ מסביב היה מצמית. שלב הלחיצות היה ארוך מאוד, 40 דקות של לידה בלחץ והיסטריה. עד היום אני משלמת את המחיר על כך עם רצפת אגן שחוותה טראומה בלידה.
בנוסף, חתכו אותי פעמיים תוך כדי הלידה וכשהתפרים נפתחו כמה ימים לאחר מכן לא נתנו לכך מענה בבי"ח.
גם הימים לאחר מכן היו מאתגרים מאוד עבורי אל מול הגישה של הצוות הרפואי. בקיצור, היתה לי חוויה מזעזעת ולידה טראומטית – רחוקה מאוד מאיך שרציתי ללדת."
אחרי חוויה כזאת, דפנה רצתה חוויה מתקנת בהיריון הבא, שהגיע כשנתיים לאחר מכן. אממה, היה זה היריון של תאומים וחווית הלידה הקודמת נתנה את אותותיה בפן הרגשי-נפשי.
"ידעתי שאני רוצה עוד ילדים ועדיין היה לי ברור שהגוף שלי יודע ללדת מעולה ופשוט הפריעו לו. הייתי רק בתחילת ההריון אבל כבר ידעתי שאני מצפה הפעם לתאומים. מהרגע שגיליתי שאני בהיריון התחילו לי סיוטים בלילות על הלידה. אגב, רק אז באמת הבנתי שיש לי טראומת לידה בעקבות הלידה הראשונה. הרגשתי שאין מצב שאני חוזרת לבית חולים ומאבדת שוב את השליטה על הגוף שלי. החלטתי לבחור הפעם ללדת בבית.
התחלתי לחפש מיילדת, למרות שהייתי רק בחודש השני להריוני. המיילדת שיצרתי עימה קשר אמרה לי שרק רופא יכול ללוות אותי בלידת תאומים, אז חיפשתי רופא. כשמצאתי את ד"ר יצחק ברדה (רופא מורשה לעניין) שהסכים ללוות אותי, בבת אחת נרגעתי והסיוטים פסקו. הלידה של התאומים באמת היתה חוויה מדהימה ומתקנת עבורי, וגם שתי הלידות שלאחר מכן, שהיו לידות בית עם מיילדת מוסמכת."
דפנה השיגה את התיקון האישי שלה לחווית הלידה, אך לא עצרה שם ועשתה תיקון גם בדמות הפצת ה-NLP והדימיון המודרך לצוותים רפואיים, מיילדות ודולות. כך, באופן ישיר ועקיף, היא השפיעה על חווית הלידה של נשים רבות בישראל מאז.
"באיזשהו שלב החלטתי שמיילדות בחדרי לידה חייבות להכיר שיש עוד כלים בעולם חוץ מאפידורל. זה התחיל משיתוף פעולה עם אחראית ההדרכות של בי"ח הדסה עין-כרם בדמות קורס דימיון מודרך של 4 מפגשים שהיה ממש מוצלח. היא סיפרה על כך לאחראית הדרכות בבי"ח נוסף וגם שם העברתי קורס. משם השמועה התפשטה לעוד ועוד בי"ח. בית החולים ברזילי באשקלון כבר ביקש קורס NLP שלם לכל ראשי המחלקות וסגניהם. הוזמנתי בתקופה זו ללמד בבי"ס לאחיות שיינבורן וגם בקורסים להכשרת דולות.
אני חושבת שכל אחות צריכה ללמוד את הכלים האלו. מיילדות בפרט, כי הן נמצאות בסיטואציה שבה הן רואות נשים כאובות כל היום, ומתוך הקושי להכיל והרצון לסייע הן נותנות משככי כאבים ואפידורל, כי זה מה שיש להן להציע. כשהעברתי להן את הכלי של הדימיון המודרך ופתאום היה להם משהו נוסף להציע וזה היה להן ממש טוב. אני זוכרת ששינוי תחושת חוסר האונים שלהן אל מול הכאב של היולדות יצר התרגשות רבה בקרב בוגרות הקורס.
אחיות הן לרוב נשים מאוד טובות ורגישות שמבחינות בניואנסים והן התפלאו לגלות את כוחה של המילה, לטוב ולרע – רבות מהן היו רגילות להזהיר מפני סכנות וסיבוכים ובעקבות הקורס הבינו עד כמה זה עלול להשפיע לרעה על האישה היולדת ולעכב את התהליך הטבעי שהגוף יודע לקדם. באותן שנים עסקתי בכך המון, היה לי כיף גדול לעבוד עם המיילדות והדולות ואני אפילו יכולה לומר שזה היה ממש מרפא בשבילי.
לאורך השנים מאז ועד היום אני מקבלת תגובות מרגשות מנשים שבזמן הלידה בבי"ח המיילדות הציעו להן דימיון מודרך בעקבות הכלים שרכשו בהשתלמות איתי. בחלק מבתי החולים הוזמנתי להדרכה נוספת לצוות חדש של מיילדות ואז הוותיקות באו לספר לי עד כמה הן משתמשות בכלים שרכשו בקורס כמה שנים לפני כן."
במהלך הלידה מופרשים בגוף האישה מספר הורמונים המשחקים תפקיד משמעותי בתהליך. מסתבר שהרפיה יכולה להיות כלי אפקטיבי ביותר לשם איזון רמות ההורמונים הללו באופן רצוי ומקדם לידה.
"בשלב הלטנטי של הלידה (שלב הצירים הראשון) מומלץ לאישה להיעזר בהרפיה ודימיון מודרך כדי לעודד ייצור של הורמונים המקדמים לידה. הרפיה מעודדת הפרשת אוקסיטוצין, אשר מרכך את צוואר הרחם, פרולקטין, אשר משרה תחושת עונג ומסייע בהתמודדות עם סטרס, ואנדורפינים, שהם משככי כאב טבעיים. ההרפיה מורידה את כמות האדרנלין המופרש, והקורטיזול שעלולים לעכב את הלידה. כשהאישה לחוצה, מפוחדת או טרודה גופה יפריש הורמונים של לחץ.
חשוב לאפשר לאישה בשעת לידה להתנתק מהסביבה ולהתכנס פנימה לתוך עצמה, להתחבר לכוחות הטבע וחוכמת הגוף הקדומה שקיימת בה. יש לציין כי בשלב הפעיל של הלידה עולה באופן טבעי ורצוי רמת האדרנלין בגוף האישה, על מנת לאפשר לה את הכוח להוציא את העובר החוצה. הרפיה מתאימה מאוד בתחילת לידה וגם בין ציר לציר. באופן טבעי במהלך ציר האישה יוצאת מההרפיה, אך בין ציר לציר היא יכולה להנות מאוד מעבודה עם הדמיון. ההרפיה מרגיעה את היולדת עצמה אבל גם את שאר המלווים ולפיכך מייצרת אווירת שלווה, ביטחון ומוגנות."
מחוויות לידה שהיא עצמה ליוותה, מספרת דפנה על אפקטיביות דימויים ספציפיים המותאמים ללידה ומסבירה כי ניתן לרכוש בקלות חלק מהידע הנדרש עבור כך, אם כי במקרים מסוימים יש עדיפות לעבודה עם אדם המיומן בשיטת NLP ודימיון מודרך.
"יצא לי ללוות בעצמי לידות של חברות וקרובות משפחה ולהעביר הלאה את מה שעזר לי. אני משתמשת בעיקר בדימיון מודרך ודימויי התקדמות ופתיחה. אפשר למשל לדמות את תהליך הלידה כמו ציפה בים. כל ציר הוא כמו גל שמקדם את היולדת אל החוף שבו היא תפגוש את התינוק שלה. אפשר לדמות את צוואר הרחם הנפתח כמו פרח או שער.
אני משתמשת לעיתים בדימיון מודרך לשיכוך כאבים. כמובן שצריך לדעת כמה ומתי להשתמש בכל דימוי, בהתאם להתקדמות הלידה ולתחושות האישה. למשל כאשר יש מרווח משמעותי בין צירים אני בעד להוביל את היולדת למנוחה ושינה, כך שהיא תחדש כוחותיה ותהיה רעננה להמשך. הרבה נשים מעידות על כך שעצם הליווי המילולי הרציף החיובי והמרגיע הוא כבר משמעותי ביותר. עידוד בסגנון "מה שאת עושה הוא מעולה, תמשיכי כך" בנוסף לדיבוב של המתרחש בפרשנות חיוביות, מאוד עוזר.
יש הקלטות של דמיונות מודרכים שלי שפורסמו והרבה נשים מספרות לי שהקול שלי ליווה אותן בלידה והרגיע אותן מאוד.
יש גם כלים שנדרשת הכשרה של ממש עבורם, הרלוונטיים לעבודת עומק על טראומות ואמונות מגבילות בנושא (קיימות אצל אחוז ניכר מאוכלוסיית הנשים). לפעמים עולה צורך גם בתוך הלידה, לדוגמא, בתור מי שמיומנת ברזי ה-NLP, יצא לי גם לעזור במצב בו הלידה ממש נתקעה פתאום, באמצעות תשאול מכוון של היולדת בנוגע לרגשות ולפחדים שלה. השיח הזה הוביל לפריצת דרך של ממש עבורה – היא התחילה לבכות וביטאה את החשש העמוק שלה להיות אמא גרועה. היא סיפרה שמערכת היחסים שהייתה בינה לבין אמא הייתה קשה ואימא הייתה אישה אלימה. הפחד שמא גם היא תהיה אימא תוקפנית משתק אותה. היא חוששת שתאמלל את התינוקת שעומדת להיוולד לה כעת. הובלתי אותה בשיח לתובנות על עצמה, על ההבדלים הדרמטיים בינה לבין אימא. היא חוותה שינוי רגשי ומחשבתי די מהיר ובבת אחת התחדשו הצירים והלידה התקדמה שוב.
ליוויתי לידה שנמשכה 15 שעות. היולדת בקשה ממני לדבר אליה נון-סטופ. כל פעם כשעצרתי לרגע היא בקשה שאמשיך להדריך אותה בדמיון. היא התמסרה לזה מאוד וכך הלידה התקדמה מאוד בנינוחות. בגלל שהצוות בבית החולים הכיר אותי מההכשרות שהעברתי שם הם סמכו עלי ונתנו לנו את השקט הנדרש. קראתי למיילדת ממש רק לקראת סוף הלידה ומהרגע שהיא נכנסה בתוך 5 דקות התינוק כבר היה בחוץ. זו היתה לידה מופלאה, רגועה מאוד. אני יודעת שלידה יכולה להיות חוויה רגועה, עמוקה וכמובן עוצמתית מאוד. חוויתי את זה גם בלידות שלי, פרט ללידה הראשונה.
במקרה נוסף ליוויתי אישה שחוותה לידה טראומטית והיה לה מאוד חשוב שלא יהיו לה קרעים וחתכים, בניגוד ללידות הקודמות. במהלך ההיריון עיבדנו את הלידות הטראומטיות הקודמות והכנו אותה לסמוך על גופה בלידה. היא בחרה את הדימויים שהיא אהבה מתוך ההצעות שלי ואיתם עבדנו. היא ילדה תינוק במשקל 4.5 ק"ג, ללא כל חתכים, הודות לקוקטייל ההורמונים האופטימלי שזרם בדמה ולקומפרסים שעשתה לה המיילדת במקביל."
מהניסיון שלה בכל השנים מאז, דפנה ממליצה לתרגל באופן עצמאי דמיון מודרך מהחודש השביעי להיריון וגם לעודד מעורבות של הבעל או מלווה הלידה כבר משלבי ההכנה. ניתן גם כמובן להיעזר במלווה מקצועית שהוכשרה לכך.
"לא כולן מתחברות מיד לדמיון מודרך. יש נשים שלוקח להם זמן והן זקוקות לתרגול של מספר שבועות עד שהן מתחברות לדמיון המודרך ומתחילות להרגיש את ההשפעה שלו עליהן. לכן רצוי לתרגל את זה בנחת, בזמן ההיריון, כדי שבזמן אמת, כשיש צירים וההתרגשות רבה, האישה כבר ב"לחיצת כפתור" תוכל להתחבר לזה. כל אישה בהיריון יכולה לקחת טקסט שהיא מתחברת אליו מאתר האינטרנט שלנו ולהקליט אותו לעצמה. עוד אפשרות נהדרת היא שבן הזוג או מישהו קרוב אחר יקליט או יקריא לה טקסט שהיא אוהבת מתוך השפע שיש באתר. העיקרון הוא לעשות זאת בקצב איטי ובטון רגוע. לא כדאי להתחיל להכין את הגוף ללידה לפני תחילת השליש האחרון של הלידה. אני ממליצה להתחיל משבוע 30 ואילך.
המטרה שהיא תכיר את הכלי, תרגיש איתו בנוח, ותדע להיכנס להרפיה, עוד לפני הלידה. אני ממליצה לכל בן זוג ללמוד להעביר דימיון מודרך, אבל לא רק בני זוג – יש הרבה אימהות שבנותיהן מזמינות אותן ללוות את הלידה. מעצם היותן נשים שעברו לידה הן יכולות להוות דמות תומכת נהדרת. הכלי של הדמיון המודרך נותן למלווים תפקיד ומשמעות וזה חשוב כי לעיתים המלווים אינם יודעים איך לתמוך ומה עליהם לעשות במהלך הלידה כדי להקל על היולדת היקרה להם.
כפי שסיפרתי קודם, תומכות לידה רבות ומיילדות רוכשות את הכלים לשילוב הרפיה במהלך הלידה, אז כדאי לבדוק מבעוד מועד האם מי שמלווה את הלידה בקיאה בהתאמת הרפיות ללידה. לנשות מקצוע אני ממליצה מאוד לשלב דימיון מודרך בלידה, ואת זה אפשר ללמוד קורס ייעודי וקצר בנושא. הקורס מקנה את היכולת להבין לעומק את השימוש בדימיון המודרך ומאפשר גיוון רב והתאמה בתהליך ליווי הלידה.
יש נשים הרות שיודעות שלידה טראומטית קודמת חוסמת אותן. יש נשים שסובלות מחרדות רבות או מחרדה ספציפית אודות הלידה ויש אחרות שמתמודדות עם חוסר ביטחון גדול בנוגע ליכולתן ללדת. לנשים האלה אני מציעה לעבור תהליך טיפולי עמוק במהלך ההריון. ורצוי בתחילתו או אמצעו. יש ל-NLP ולדמיון המודרך כלים נהדרים לריפוי וטיפול בטראומה, לחיזוק ביטחון עצמי ולשינוי של אמונות מחלישות".
אחת מנקודות המפתח המרכזיות בגישה של דפנה הוא הסתכלות אחרת על כאב. היא משתמשת בעיקרון של NLP, הנקרא "מסגור מחדש", לפיו משנים את הפרשנות למונח ואיתו את הקונוטציות המקושרות אליו.
"אני לא אומרת שלידה אינה כואבת. השינוי הגדול שאני מדברת עליו הוא בתפיסה של הכאב. אנחנו מורגלות במחשבה שכאב הוא מפחיד ומסוכן, ובאופן אינסטנקטיבי שואפות להפסיקו ומתנגדות לו או מזדהות איתו מידי. אבל באופן פרדוקסלי, דווקא כשמסכימים להכיל את הכאב יותר קל להכיל אותו ולהירגע לתוכו וכתוצאה העוצמה שלו פוחתת. מה שהרבה פעמים עוזר היא ההבנה שהכאב של הלידה הוא כאב בריא ובכלל לא מעיד על בעיה או סכנה. מיליוני דורות של נשים ילדו לפנינו, בלי אפידורל, אז כנראה שהטבע יצר את זה כך שהכאב הזה הוא אפשרי ונסבל. אם הן עשו את זה, גם אני יכולה. זה מה שעזר לי אישית הכי הרבה בלידות שלי – אותו חיבור לכוח נשי אדיר שהולך אינסוף דורות אחורה בשושלת שלי, שבלעדיו לא הייתי כאן בעצמי.
בעבר לידה היתה באמת יותר מסוכנת ונשים רבות מתו במהלך הלידה. הן לא מתו בגלל הכאב אלא בגלל סיבוכים שונים. בתת מודע הקולקטיבי שלנו לידה העדיין מקושרת עם סכנה ועם חרדת מוות. אבל לשמחתנו, היום לידות, ובכללן גם לידות בית, הן מאוד בטוחות, כאשר אין גורם סיכון מיוחד. ולכל גורם סיכון יש כיום לרפואה המודרנית יש פתרון בטוח ויכולות ניטור מעולות.
אני מאמינה מאוד בטבע ובחיבור ליכולות הטבועות בנו. אם אישה רוצה ויכולה ללדת בלידה טבעית, המפתח הוא לראות את הכאב כמקדם ולא כבעיה שיש לפתור. כלומר ככל שיותר כואב לי, ככה אני יותר קרובה לתינוק שלי ואני יודעת שהתהליך מתקדם בצורה יעילה. אני חושבת שכאב בלידה הוא טבעי ובריא ולכן לא בהכרח צריך לשכך אותו. הכאב מסמל את הציר, והציר בא כדי לעשות את עבודת הקודש שלו, והיא לקדם את הלידה ואת המפגש המרגש של האישה עם התינוק שלה. חשוב גם שהיולדת תדע שמותר לה להביע את הכאב ותחוש בנוח להאנח, לצעוק, לבכות, לנוע ולעשות את מה שהגוף שלה מבקש ברגעים האלה."
המסר של דפנה לא מכוון ללידת בית, אלא מעודד כל אישה לעשות מה שנכון ומתאים עבורה, בין אם זה בבית או בבי"ח.
"אני לא חושבת שכל אישה בעולם צריכה ללדת בבית. ממש לא. אני חושבת שכל אישה צריכה ללדת במקום שבו היא מרגישה בטוחה. אין משהו אחד שנכון לכולן. אבל חשוב לי שנשים כן יבחרו איפה ואיך ללדת וידעו שיש להם אפשרויות רבות. כיום רוב הנשים יולדות באופן אוטומטי בבתי חולים ולא תמיד מודעות לאפשרות של לידה בבית.
אישה צריכה ללדת במקום שמקנה לה ביטחון! רוב הנשים מרגישות בטוחות בבתי החולים בגלל "המטרייה הרפואית" הרחבה שיש שם. זמינות לחדרי ניתוח, מענה מהיר לכל סיטואציה, צוות גדול ומיומן, מכשור רפואי ותרופות זמינות. אבל יש נשים שזה בדיוק מה שמפחיד אותן, הן חוששות מהתערבויות מיותרות ומחוסר בפרטיות ומעדיפות ליווי אקסקלוסיבי של מיילדת פרטית שמכירה אותן ועשתה להן את מעקב ההיריון. הן מרגישות מוגנות בביתן ויודעות שהמיילדת הביתית שמלווה אותן תדע להתמודד עם כל מצב, ותדע גם לפנותן לבית חולים במידה ויהיה צורך בכך.
לידה היא תהליך כל כך אישי. אין פה חוקים. רצוי שכל אחת תבחר בהתאם לאמונות ולערכים שלה בשאיפה להגברת תחושת הביטחון, הרוגע והשליטה ברגעי האמת."
באתר מכללת רטר ל-NLP ודמיון מודרך www.retter.co.il יש שפע של טקסטים, זמינים עבור הקהל הרחב המוזמן להיעזר בהם. ניתן למצוא שם מגוון רחב של דימויים מקסימים הרלוונטיים ללידה וכתבות המרכזות מידע בנושא. בנוסף קיימים באתר דמיונות מודרכים מוקלטים להאזנה חופשית הן להכנה ללידה והן ללידה עצמה. את הדמיונות המודרכים האלה אפשר למצוא גם בערוץ המכללה ביוטיוב ובספוטיפיי.
רבות הנעזרות בתכנים לשימוש אישי או מקצועי (דולות, תומכות לידה ומיילדות) בוחנות לאחר מכן אפשרויות קידום מקצועי וממשיכות איתנו לתוכנית ההכשרה של לימודי NLP ברטר. "
