השליה או הפלצנטה, היא איבר המתפתח במהלך ההיריון, במקביל להתפתחות העובר. התפקיד המרכזי של השלייה הוא לאפשר חילוף חומרים בין האישה ההרה לעובר המתפתח ברחמה ובנוסף השלייה מפרישה הורמונים שונים ומהווה שכבת מגן המגנה על העובר מפני חדירת מזהמים וחבלות.
- LOW LYING (סוג I) – השלייה לא עוברת מעל צוואר הרחם ולא חודרת לצוואר הרחם, אך מגיעה לחלק התחתון של הרחם.
- MARGINAL (סוג II) – השלייה נוגעת פיזית בצוואר הרחם, אבל לא מכסה אותו.
- PARTIAL (סוג III ( – השלייה מכסה את צוואר הרחם באופן חלקי בלבד.
- COMPLETE (סוג IV) – השלייה מכסה את צוואר הרחם באופן מלא.
מה הם גורמי הסיכון לשליית פתח?
בדרך כלל לא ניתן להצביע בבירור על הגורם שהוביל לשליית פתח, אך בכל זאת ישנם כמה מצבים הידועים כגורמי סיכון להתפתחות מצב זה. כך לדוגמה במקרה של פגיעה ברירית הרחם או למשל לאחר ניתוח קיסרי, עשויה להישאר צלקת בחלק התחתון של הרחם והשלייה עשויה “להינעץ” בצלקת זו במהלך ההיריון. כל ניתוח בחלק התחתון של הרחם עלול להשאיר צלקת המגבירה את הסיכון לשליית פתח וכן הליך של גרידה עלול להותיר צלקת שתהווה גורם סיכון לשליית פתח.
מה הם התסמינים של שליית פתח?
התסמין הקליני הנפוץ ביותר בקרב נשים עם שליית פתח הוא דימומים שלא מלווים בכאבים, המופיעים בטרימסטר השני והשלישי להריון. בדרך כלל הדימום מתפרץ באופן פתאומי ואינו מסיבי במיוחד. כמו כן במישוש, הרחם לא מתכווץ ואינו רגיש. ישנם גם מקרים רבים שבהם שליית פתח לא באה לידי ביטוי באופן קליני כלל. אי לכך, ייתכן מאוד שהסיבוך יתגלה במסגרת בדיקת אולטרסאונד שגרתית. 90% משליות הפתח שאובחנו בטרימסטר השני להיריון, לא יכסו את הפתח בהמשך, שכן הן ממשיכות בתזוזתן ככל שגדל הרחם.
אבחון שליית פתח
טיפול בשליית פתח
ברוב המקרים מהלך ההיריון עם שליית פתח תקין לחלוטין, למעט דימומים לא חמורים במיוחד, המצדיקים השגחה במסגרת אשפוז. בדרך כלל הריונות עם שליית פתח מגיעים למועד ובעת המתאימה מבצעים ניתוח קיסרי אלקטיבי (ניתוח מוזמן במועד ידוע מראש). רק במקרים שבהם הדימום חמור ומשמעותי במיוחד עד כדי כך שנשקפת סכנה לעובר או לאם, יש לבצע ניתוח קיסרי באופן בהול וללא דיחוי.
