שליית פתח – מהי ומה גורמי הסיכון שלה?

השליה או הפלצנטה, היא איבר המתפתח במהלך ההיריון, במקביל להתפתחות העובר. התפקיד המרכזי של השלייה הוא לאפשר חילוף חומרים בין האישה ההרה לעובר המתפתח ברחמה ובנוסף השלייה מפרישה הורמונים שונים ומהווה שכבת מגן המגנה על העובר מפני חדירת מזהמים וחבלות.

ברוב המקרים השלייה ממוקמת בגוף הרחם או בכיפת הרחם ושליית פתח היא סיבוך מיילדותי הבא לידי ביטוי בכך שהשלייה מכסה כליל את צוואר הרחם או קרובה מאוד לצוואר הרחם. נהוג לסווג מצב רפואי זה לארבע דרגות חומרה להלן:

• LOW LYING (סוג I) – השלייה לא עוברת מעל צוואר הרחם ולא חודרת לצוואר הרחם, אך מגיעה לחלק התחתון של הרחם.
• MARGINAL (סוג II) – השלייה נוגעת פיזית בצוואר הרחם, אבל לא מכסה אותו.
• PARTIAL (סוג III ( – השלייה מכסה את צוואר הרחם באופן חלקי בלבד.
• COMPLETE (סוג IV) – השלייה מכסה את צוואר הרחם באופן מלא.

מה הם גורמי הסיכון לשליית פתח?

בדרך כלל לא ניתן להצביע בבירור על הגורם שהוביל לשליית פתח, אך בכל זאת ישנם כמה מצבים הידועים כגורמי סיכון להתפתחות מצב זה. כך לדוגמה במקרה של פגיעה ברירית הרחם או למשל לאחר ניתוח קיסרי, עשויה להישאר צלקת בחלק התחתון של הרחם והשלייה עשויה "להינעץ" בצלקת זו במהלך ההיריון. כל ניתוח בחלק התחתון של הרחם עלול להשאיר צלקת המגבירה את הסיכון לשליית פתח וכן הליך של גרידה עלול להותיר צלקת שתהווה גורם סיכון לשליית פתח.

בנוסף, ריבוי הריונות ולידות במרווחים קצרים מגבירים ת הסיכון לשליית פתח וכן קיים סיכון יחסית גבוה לשליית פתח בהריון מרובה עוברים. זאת כיוון שבהריון מרובה תאומים השלייה גדולה מהרגיל והסיכון לכך שחלק ממנה יכסה את צוואר הרחם, גבוה יחסית בהתאם. כמו כן שימוש בסמים כמו קוקאין למשל, מגביר במידה רבה את הסיכוי להתפתחות סיבוך זה.

מה הם התסמינים של שליית פתח?

התסמין הקליני הנפוץ ביותר בקרב נשים עם שליית פתח הוא דימומים שלא מלווים בכאבים, המופיעים בטרימסטר השני והשלישי להריון. בדרך כלל הדימום מתפרץ באופן פתאומי ואינו מסיבי במיוחד. כמו כן במישוש, הרחם לא מתכווץ ואינו רגיש. ישנם גם מקרים רבים שבהם שליית פתח לא באה לידי ביטוי באופן קליני כלל. אי לכך, ייתכן מאוד שהסיבוך יתגלה במסגרת בדיקת אולטרסאונד שגרתית. 90% משליות הפתח שאובחנו בטרימסטר השני להיריון, לא יכסו את הפתח בהמשך, שכן הן ממשיכות בתזוזתן ככל שגדל הרחם.

אבחון שליית פתח

החשד לשליית פתח עולה כאשר האישה ההרה סובלת מדימום במהלך המחצית השנייה של ההיריון. דימום במחצית השנייה של ההיריון לרוב ידליק נורה אדומה לשליית פתח או להיפרדות שלייה. האבחנה הוודאית תתאפשר אך ורק לאחר שתבוצע בדיקת אולטרסאונד. בשל החשש להחמרת הדימום, אין לבצע בדיקה ידנית.

טיפול בשליית פתח

ברוב המקרים מהלך ההיריון עם שליית פתח תקין לחלוטין, למעט דימומים לא חמורים במיוחד, המצדיקים השגחה במסגרת אשפוז. בדרך כלל הריונות עם שליית פתח מגיעים למועד ובעת המתאימה מבצעים ניתוח קיסרי אלקטיבי (ניתוח מוזמן במועד ידוע מראש). רק במקרים שבהם הדימום חמור ומשמעותי במיוחד עד כדי כך שנשקפת סכנה לעובר או לאם, יש לבצע ניתוח קיסרי באופן בהול וללא דיחוי.

הסיכון הגדול ביותר הכרוך בשליית פתח הוא שהמנגנון הטבעי הנכנס לפעולה לאחר הלידה שבו נעצר הדימום על ידי התכווצות שרירי הרחם, לא יתרחש. זוהי הסיבה בגינה לפני ביצוע הניתוח הקיסרי, דואגים להכין מנות דם מתאימות ומיד לאחר חילוץ השלייה, נותנים מכווצי רחם.