השליה מתפתחת במהלך ההיריון במקביל להתפתחות העובר וממלאת מגוון רחב של תפקידים חשובים. בין היתר היא מגנה על העובר מפני חדירה של זיהומים ומפני חבלות מכניות וכן מייצרת ומפרישה הורמונים שונים הנחוצים להתפתחותו.
בנוסף, השליה מאפשרת את חילוף החומרים המתקיים בין האם לעובר כשזהו למעשה תפקידה העיקרי. במצב תקין, השליה שסיימה את תפקידה, נפלטת מהרחם בשלמותה תוך רבע שעה עד שלושים דקות מהלידה. מצב שבו השליה לא נפלטת בשלמותה לאחר הלידה, נקרא שארית שליה.
הגורמים לשארית שליה
שארית שליה יכולה להתרחש הן אחרי לידה רגילה, הן אחרי ניתוח קיסרי והן אחרי הפסקת היריון ספונטנית או יזומה. יחד עם זאת, הסיכוי הגבוה ביותר לשארית שליה הוא במקרה של הפלה מלאכותית (שכיחות שארית שליה לאחר הפלה מלאכותית נע בין 2-1 אחוזים) ושארית שליה לאחר לידה טבעית נחשבת לתופעה נדירה יחסית. בין הגורמים לשארית שליה חשוב במיוחד להזכיר מצב מסוכן אחר ,הנקרא "שליה נעוצה". במצב זה רקמת השליה ננעצת בשריר הרחם ולא מתנתקת ממנו בקלות. גורמי סיכון נוספים לשארית שליה הם מבנה רחם לא תקין ומומי רחם שונים.
התסמינים של שארית שליה
שארית שליה לא תמיד מתבטאת באופן קליני. לפיכך ייתכן אף שהמטופלת תהיה א-תסמינית וכלל לא תהיה מודעת לכך שמשהו אינו כשורה.
יחד עם זאת, מצב זה עלול להוביל לעלייה של חום הגוף, לדימום נרתיקי ממושך או לא סדיר ולגרום לכאבים בזמן קיום יחסי מין וכאבי בטן. בהיעדר טיפול מתאים, עשויה גם להתפתח תסמונת הפוגעת בפוריות, שנקראת "תסמונת אשרמן". תסמונת זו מאופיינת בהידבקויות חמורות בחלל הרחם, עד כדי היווצרות של חסימות (תסמונת זו היא במקרים מסוימים תוצאה של גרידה שבה נפגעה רירית הרחם).
אחד הסיבוכים המסוכנים ביותר של שארית שליה הוא גידול סרטני שמקורו בתאי השליה. גידול זה נקרא כוריוקרצינומה וייחודו בא לידי ביטוי בכך שאינו מתפתח מתאי הגוף של החולה.
כיצד מאבחנים שארית שליה?
נשים לאחר סיום היריון, לאחר לידה ולאחר הפלה, מקבלות הפנייה לביקורת כדי שיוכלו לעבור הערכה מקיפה שבה יבדקו את סדירות הרירית וחלל הרחם. אם במסגרת הבדיקה המבוצעת לרוב תוך שישה שבועות מהפסקת ההיריון או מהלידה, מתגלים ממצאים לפיהם ישנו חשד לשארית שליה, יש להפנות את המטופלת להיסטרוסקופיה אבחנתית (הבדיקה השגרתית מבוצעת באמצעות אולטרסאונד). כמו כן בכל מקרה שבו לאחר הלידה המטופלת סובלת מתסמינים הקשורים לשארית שליה כמו דימום מוגבר או דימום לא סדיר, יש לבצע הערכה של רירית וחלל הרחם מוקדם ככל האפשר.
לא אחת החשד לשארית שליה מתעורר סמוך ללידה, שכן סמוך ללידה (או להפלה), על הצוות המיילד לבדוק בצורה יסודית את מידת השלמות של השליה. בכל מקרה שבו השליה לא שלמה, יש להעלות את האפשרות לשארית שליה.
כיצד מטפלים בשארית שליה?
ככול ששאריות השלייה יישארו ברחם למשך זמן רב יותר, כך הסיכוי לסיבוכים כמו הידבקויות או הצטלקויות לאחר הסרת השאריות, גבוה יותר. יחד עם זאת, במקרים מסוימים מומלץ לנסות לטפל באופן שמרני. כך לדוגמה במקרים הקלים ביותר ניתן לטפל באמצעות תרופות הגורמות לרחם להתכווץ, בתקווה שהשארית תיפלט באופן עצמוני (תהליך זה עשוי להימשך בין מספר ימים למספר שבועות). במקרים החמורים יותר, יש לחלץ את השאריות באופן אקטיבי באמצעות גרידה או היסטרוסקופיה ניתוחית, המהווה את הטיפול המועדף כיום.
יש לציין כי אם התפתחו ברחם הידבקויות קשות, לא אחת יש לעבור ניתוחים לשיקום הרחם. ניתוחים אלו מבוצעים לרוב במספר שלבים, במקביל לטיפולים הורמונליים שמטרתם לשקם את רירית הרחם.
