מצג עכוז או לידת עכוז, הוא מצב שבו המיקום של העובר ברחמה של האישה ההרה, אינו תקין, כשרגליו או עכוזו, מופנים כלפי פתח האגן (במצב תקין, מופנה ראשו של התינוק לכיוון פתח האגן).
במהלך חודשי ההיריון, העוברי יכול לנוע בחופשיות ברחם ועד לשבוע ה-32, בדרך כלל התנוחה הרגילה שלו היא מצג עכוז. בשלב הזה רוב רובם של העוברים עוברים תוך כדי היפוך למצג ראש, המהווה את תנוחת הלידה הרגילה. למרבה הצער, ישנם עוברים שלא מצליחים להתהפך ולהגיע בכוחות עצמם למצב של מצג ראש ונותרים כשהם במצג עכוז.
סך הכול ישנם שלושה מצגים שונים של תנוחת העכוז להלן:
- FRANK BREECH– במצג זה העכוז של העובר מוצג בחלק התחתון של הרחם, שוקיו מורמות וירכיו כפופות על בטנו. זהו המצג השכיח ביותר, המהווה כ-70% מהמקרים.
- COMPLETE BREECH– מצג זה מזכיר מאוד את המצג שהוזכר לעיל, רק שבמצג זה השוקיים של העובר כפופות ולכן כפות הרגליים שלו בגובה של העכוז. סיכויי הלידה הנרתיקית כשהעובר נמצא במצג זה יחסית נמוכים בהשוואה ל-FRANK BREECH והלידה לרוב ממושכת מאוד.
- INCOMPLETE AND FOOTING BREECH– זהו המצג המורכב והמאתגר מכולם, שכן הרגליים נמצאות מתחת לגובה העכוז. כמעט ללא יוצא מן הכלל, מצג זה מחייב ביצוע של ניתוח קיסרי.
הגורמים ללידת עכוז
בחלק ניכר מהמקרים לא ניתן לגלות מדוע העובר לא התהפך ברחם, אך בהחלט ישנן סיבות שידועות כגורמי סיכון למצג זה. בין היתר מדובר בעיוות של הרחם או מום אנטומי מסוים ברחם, המקשה או לא מאפשר לעובר לנוע בצורה תקינה ובחופשיות, ריבוי מי שפיר, גידולים ברחם, צורת אגן לא תקינה מבחינה אנטומית (הכוונה היא לאגן של האם), ישנו מגוון של מומים בעובר המקושרים ללידת עכוז, שרירים רפויים של הרחם או של הבטן, שליה נמוכה ועוד.
מעבר לכל זה, ידוע כי גם מצבה הנפשי של האישה ההרה יכול להוות גורם סיכון ללידת עכוז. זאת כיוון שתחושות הפחד, המתח הנפשי והחרדה, עשויות לגרום לחלק התחתון של הרחם להתכווץ. למעשה ידוע כיום כי השכיחות של לידות עכוז בקרב נשים שסבלו מחרדה במהלך ההיריון, גבוהה יותר משכיחות לידות העכוז בקרב נשים שלא סבלו מחרדה במהלך ההיריון.
מה הן הסכנות הפוטנציאליות בלידת עכוז?
כשמשווים בין שיעורי התמותה בין תינוקות שנולדו בלידת עכוז לבין שיעורי התמותה בתינוקות שנולדו בלידה רגילה, ניתן לראות כי התמותה גבוהה יותר פי 3 בלידות עכוז. הגורמים המרכזיים לתמותת עוברים בלידות עכוז הם שטפי דם במוח המופיעים במהלך הלידה ופגיעות נוספות במוח העובר. כאשר התינוק עובר דרך תעלת הלידה, הוא עלול לסבול ממחסור ממושך בחמצן, שכן הלידה איטית מאוד ועשויה להימשך יותר משבע דקות.
לא רק התינוק נמצא בסיכון, אלא גם האישה ההרה ולכן ישנה נטייה ליילד עוברים הנמצאים במנח עכוז, בניתוח קיסרי. יחד עם זאת, בשנים האחרונות פורסמו מחקרים לפיהם יש לתת עדיפות ללידה טבעית, גם במקרה של מנח עכוז, בשל הסיכונים הכרוכים בניתוח הקיסרי.
היפוך עובר
בדרך כלל כשמתברר שהעובר נמצא במצג עכוז, יבוצעו ניסיונות להפוך אותו בדרכים לא פולשניות. השיטה הפופולארית ביותר היא ניסיון להפוך את העובר באופן ידני, תוך ביצוע מניפולציות על בטן האם. בשלב הראשון הרופא המבצע את הפעולה מנסה על ידי דחיפות להרחיק את התינוק מאזור אגן הירכיים, לאחר מכן להעבירו למצג צד ולבסוף להגיע למצב של מצג ראש תקין.
את ההליך הידני נהוג לבצע החל מהשבוע ה-34 להיריון וסיכויי ההצלחה שלו נעים בין 70-55 אחוזים בלבד. ככל שהעובר גדול יותר, כך סיכויי ההצלחה של ההיפוך היזום נמוכים יותר, אך מצד שני בשבוע ה-34 ישנו עדיין סיכוי להיפוך ספונטני ולכן קיימת שאיפה לדחות את הניסיונות הידניים לשלב כמה שיותר מאוחר, אך לא לשלב מאוחר מדי.
כיום מקובל לבצע ניסיונות להפוך את העובר באופן ידני תחת מעקב של אולטרסאונד על מנת לקבוע האם סיכויי ההצלחה של ההליך טובים או שישנם סיכונים כאלו ואחרים שבגינם מומלץ שלא לנסות להפוך את העובר כלל.
