רעלת הריון, PET, PRE-ECLAMPSIA או PRE-ECLAMPSIA TOXEMIA, היא מצב רפואי המתפתח בחמישה עד שבעה אחוז מההריונות. מצב זה מאופיין בבצקות, עלייה בלחץ הדם של האישה ההרה ועלייה בכמות החלבון המופרש בשתן (פרוטאינוריה). הואיל ונשים הרות רבות סובלות מבצקות במהלך ההיריון, ללא קשר לרעלת היריון, נכון להיום הבצקות לא מהוות קריטריון לאבחון רעלת היריון.
רעלת היריון היא מצב פתולוגי הכרוך בעלייה בסיכון לתחלואה אימהית ואף לתמותה. נכון להיום אין דרך לרפא את האישה ההרה הלוקה ברעלת היריון והפתולוגיה מסתיימת, רק לאחר הלידה. לפיכך הטיפול ברעלת היריון מבוסס על איזון התסמינים, בעיקר באמצעות תרופות להורדת לחץ הדם.
מה הם גורמי הסיכון לרעלת היריון?
- גיל גבוה מ-35 או נמוך מ-20.
- היריון ראשון.
- היריון מרובה עוברים.
- סוכרת.
- יתר לחץ דם כרוני.
- מחלת קולגן.
- מחלת כליות.
- סיפור משפחתי של רעלת היריון.
- תסמונת אנטי-פוספוליפידית – תסמונת המאפיינת בבעיות קרישה בוורידים ובעורקים. התסמונת מתפתחת על רקע קיומם של נוגדנים עצמוניים הפועלים נגד פוספוליפידים ומקושרת למגוון סיבוכי היריון, לרבות הפלות ולידה מוקדמת.
הגורמים לרעלת היריון
נכון לכתיבת שורות אלה איש לא יודע מה הם הגורמים לרעלת היריון. יחד עם זאת, נראה כי ישנו קשר לפגיעה בכלי הדם האימהיים. ישנם חוקרים המצביעים על כך שהמנגנון האחראי להתפתחות של רעלת היריון מתחיל בירידה משמעותית בייצור של פרוסטציקלין, המשמש לעיכוב של טסיות הדם ולהרחבת כלי הדם.
בעקבות כך, נוצר טריגר להפעלת הטסיות ולשחרור תרומבוקסן המוביל לכיווץ כלי הדם. בשלב הזה מתרחשת עלייה בלחץ הדם, שמהווה את התסמין המרכזי של רעלת היריון. החלבון המופרש בשתן הוא תולדה של העלייה בלחץ הדם ושל הפגיעה בגלומרולוס הכלייתי.
המנגנון הקשור לפגיעה הראשונית באנדותל אינו ברור עדיין. ישנן תיאוריות לפיהן השלייה משחררת גורם כלשהו בעקבות ירידה בחמצון שלה, המוביל בסופו של דבר לשחרור מוגבר של תרומבקסן. בשלב הזה ישנן תיאוריות שונות בקשר לאטיולוגיה של רעלת היריון, אך אף אחת מהן לא מהווה קונצנזוס בקהילה המדעית.
סיווג של רעלת היריון
על מנת שניתן יהיה לקבל החלטה מושכלת בעניין הטיפול ולהחליט האם ליילד את העובר או לבחור בגישה השמרנית, יש להתייחס למידת החומרה של רעלת ההיריון, למצב צוואר הרחם ולמידת הבשלות של העובר. נהוג לסווג את רעלת ההיריון לאחת משתי דרגות החומרה הבאות: רעלת היריון קלה ורעלת היריון חמורה.
ברוב המקרים ובעיקר כשמדובר ברעלת היריון חמורה, יש לתת עדיפות ליילוד העובר וזאת במטרה למנוע פגיעה באישה ההרה. הבעיה מתעוררת כאשר מדובר בעובר שאינו בשל עדיין לצאת לאוויר העולם מפאת גיל היריון צעיר. במקרים האלו, נהוג לתת סטרואידים במטרה להאיץ את הבשלת הריאות של העובר ולהמתין תוך ניטור מצב האם עד לשלב המתאים שבו לא נשקפת לעובר סכנה.
רעלת היריון קלה
ניתן להגדיר את רעלת ההיריון כקלה, בהתקיים התנאים הבאים:
- בשתי בדיקות שביניהן הפרידו שש שעות לפחות, לחץ הדם של המטופלת לא היה גבוה מ-160/110, אבל היה גבוה מ-140/90.
- פרוטאינוריה נמוכה מחמישה גרם ליממה, אך גבוהה מ-300 מ”ג ליממה.
- החולה אינה סימפטומטית, כלומר לא מדווחת על תסמינים של רעלת היריון כמו כאבי ראש, כאבים בבטן העליונה, טשטוש ראייה ועוד.
אם רעלת ההיריון מסווגת כקלה, יש לאשפז את המטופלת לצורך ביצוע הערכה נוספת, שכן במקרים מסוימים תתקבל ההחלטה ליילד את העובר. כך למשל יש אינדיקציה ברורה ללידה אם גיל ההיריון הוא 40 שבועות. לעומת זאת אם גיל ההיריון הוא 40-37 שבועות, לא ניתן לקבל החלטה בנושא, מבלי להעריך את צוואר הרחם (מבחינת פתיחה ומחיקה). אם מתברר בבדיקה של צוואר הרחם שהתקצר מספיק, ניתן להמשיך הלאה ולבצע השראת לידה. אם לא התקצר מספיק, יש לנקוט בפעולות לקיצור צוואר הרחם.
בשבועות מתקדמים אלה, חשוב למדוד את לחץ הדם של האישה ההרה אחת ל-6-4 שעות ולבצע מעקב קפדני ביותר אחר צבירת משקל, קיום רפלקסים ערים, פרוטאינוריה ומגוון תסמינים נוספים. אחת לשבועיים יש לבצע בדיקת דם מלאה ומדידות של חומצת שתן, לקטט הידרוגנאז ורמות של אנזימי כבד. אם אובחנה רעלת היריון קלה בשלב יחסית מוקדם (לפני השבוע ה-37 להיריון), ניתן להסתפק במעקב ומנוחה.
אם שבוע ההיריון צעיר במיוחד בשלב שבו אובחנה רעלת היריון, כלומר נמוך מ-34 שבועות, יש לתת סטרואידים להבשלת ריאות העובר ולבצע בדיקת אולטרסאונד אחת ל-4-3 שבועות כדי שניתן יהיה להעריך אם העובר סובל חלילה מפיגור בגדילה.
רעלת היריון חמורה
רעלת היריון תוגדר כחמורה בהינתן הסימנים והתסמינים הבאים:
- בשתי מדידות שבוצעו בהפרש של שש שעות לפחות זו מזו, לחץ הדם הדיאסטולי היה גבוה מ-110 מ”מ כספית או שלחץ הדם הסיסטולי היה גבוה מ-160 מ”מ כספית.
- מיעוט שתן (אוליגוריה) ברמה של פחות מחצי ליטר ביממה.
- טשטוש והפרעות בראייה או בצקת מוחית.
- כיחלון או בצקת ריאות.
- פרוטאינוריה של יותר מחמישה גרם ביממה.
- פיגור גדילה תוך רחמי.
- טרומבוציטופניה.
הטיפול ברעלת היריון חמורה אינטנסיבי יותר ומחייב ליילד את התינוק כבר החל מהשבוע ה-34 להיריון. כמו כן נהוג לתת תרופות להורדת לחץ הדם כדי להוריד את רמות לחץ הדם מתחת ל-160/105. אם מדובר ברעלת היריון חמורה לפני השבוע ה-34 להיריון, נעשה ניטור עוברי באופן רציף וניתן מגנזיום סולפט.
ישנם מרכזים רפואיים שבהם מקובל ליילד את העובר באופן בהול אם מאובחנת רעלת היריון חמורה לפני השבוע ה-34 להיריון, גם אם טרם הבשילו ריאותיו של העובר ובכל מקרה כאשר מדובר במצב חמור המאופיין בהידרדרות עוברית או אימהית, לא ניתן להמתין להבשלת ריאותיו ויש ליילדו ללא דיחוי.
