לידת מלקחיים היא לידה מכשירנית שבה נעשה שימוש במלקחיים רפואיים ייעודיים על מנת לחלץ את העובר במהירות. מדובר במכשיר המורכב מזוג כפות מצטלבות, כשלכל כף ארבעה חלקים סך הכול: ידית, מנעול, שוק ולהב (כף).
לכל להב שתי עקומות: עקומת ראש ועקומת אגן. ישנם מספר סוגים של מלקחיים המשמשים לביצוע לידות מכשירניות, הנבדלים אלו מאלה במבנה האנטומי שלהם. במלקחי KIELLAND למשל, ניתן למצוא מנעול הזזה בתור סוגר ואילו במלקחי SIMPSON, השוקיים מקבילים ועקומת האגן רחבה. זאת בניגוד למלקחי TUCKER-MCLANE שבהם השוקיים מצטלבים.
הבחירה בסוג המספריים מושפע מגורמים רבים. כך לדוגמה, אם היולדת לא ילדה מעולם, נהוג להשתמש במלקחי SIMPSON ואילו במקרה של נשים שכבר הספיקו ללדת, נעשה שימוש ב-TUCKER-MCLANE. ההתוויות לביצוע לידת מלקחיים כוללות בין היתר תשישות של האם וחוסר שיתוף פעולה, שלב שני מוארך, בעיות בריאותיות כמו בעיות נוירולוגיות, אוטם שריר הלב או אסתמה וכן ישנן התוויות עובריות שונות כמו היפרדות שליה או צניחת חבל הטבור, המצדיקים זירוז הלידה ושימוש במלקחיים.
טכניקת השימוש במלקחיים בלידה מכשירנית
בשלב הראשון מכניסים את הלהב השמאלי של המלקחיים ולאחר מכן, כאשר הלהב נמצא במקומו, מכניסים את הלהב הימני. ההכנסה של הלהב מתבצעת לאורך הקוטר הסנטרי-עורפי של ראש העובר ואת לידת המלקחיים ניתן לסיים באמצעות תמרון ע"ש RITGEN.
סיבוב ידני של הראש למצב של עורף אחורני: אם הראש במצב של עורף אחורני ימני, מסובבים כנגד כיוון השעון ביד שמאל ואילו כאשר הראש במצב של עורף אחורני שמאלי, מסובבים עם כיוון השעון ביד ימין.
במצב של עורף אחורני שבו מבצעים לידת מלקחיים, יש למשוך את העובר בקו ישר עד שבסיס האף שלו עובר מתחת למאחה עצמות החיק. בשלב הזה יש להמשיך למשוך באיטיות כלפי מעלה, עד לשלב שבו העורף מופיע באזור הגבול הקדמי של חיץ הנקבים.
לאחר מכן יש להמשיך למשוך כלפי מטה, עד ליציאת ראש העובר. במקרה של עורף אחורני, לרוב ההרחבה של הפות משמעותית והסיכוי לחיתוך החיץ גבוה מאוד.
באופן כללי במצב של עורף אחורני מתמיד, שיעור הקרעים החמורים של חיץ הנקבים גבוה יותר ובקרב נשים שעברו לידת מלקחיים, מדובר בשיעור גבוה במיוחד. כמו כן תינוקות שנולדו במצב של עורף אחורני מתמיד, סובלים משיעור גבוה יחסית של שיתוק עצב הפנים (2%) ופגיעה במקלעת הברכיאלית (1%).
ניתן להשתמש בשלושת הסוגים בשביל לסובב את העובר ב-135 מעלות למצב של עורף קדמי או 45 מעלות בלבד למצב של עורף אחורני. אם נעשה שימוש במלקחי TUCKER-MCLANE או SIMPSON, ראשו של העובר חייב להיות כפוף. לעומת זאת כשנעשה שימוש במלקחי KIELLAND שהינם בעלי עקומת אגן ישרה, תנאי זה אינו נחוץ.
אם נעשה שימוש במלקחי TUCKER-MCLANE או SIMPSON ובוצע סיבוב למצב עורפי קדמי, המלקחיים ימצאו בסיום הסיבוב כשעקומת האגן נוטה כלפי מטה.
אי לכך, מומלץ להוציאם ולהכניסם שנית בכיוון הנכון. כשהראש של העובר במצב עורפי רוחבי, משתמשים לסיבוב הראש במלקחי KIELLAND. כשהעובר במצג פנים, יעשה שימוש במלקחיים רק אם המצג הוא סנטר קדמי. במקרה הזה מושכים את העובר למטה עד שסנטרו ממוקם מתחת למאחה עצמות החיק ולאחר מכן מושכים כלפי מעלה.
תחלואה אימהית ועוברית בלידות מלקחיים
לא תמיד לידת מלקחיים כרוכה בשיעור תחלואה גבוה יותר. למשל אם אין צורך לסובב את העובר בזווית של 45 מעלות ומעלה ומדובר בלידת מלקחיים מסוג מוצא (הראש נראה במבוא הנרתיק מבלי להפריד את השפתיים ולוחץ על חיץ הנקבים), אין כל עלייה בתחלואה האימהית בהשוואה ללידה רגילה שאינה מכשירנית.
לעומת זאת אם נדרש סיבוב של יותר מ-45 מעלות והראש ממוקם גבוה יותר, ניתן לראות עלייה משמעותית בתחלואה. כך לדוגמה הצורך לספק ליולדת עירוי דם גבוה מאוד בלידת מלקחיים ועומד על 4.2%. רק כדי לסבר את האוזן נציין כי הצורך במתן עירוי דם בניתוחים קיסריים, מופיע ב-1.4% מהמקרים בלבד.
כמו כן שיעור הקרעים בנרתיק מדרגה שלוש וארבע יחסית גבוה בלידות מלקחיים ונע בין 44-22 אחוז, בתלות במיקום ראש העובר בתחילת ההליך ובצורך לסובב את ראשו.
חיתוכי חיץ גדולים מקושרים עם אי נקיטת צואה ואי נקיטת שתן וכן ישנה שכיחות יחסית גבוהה של אי ספיקה של הסוגר האנאלי לאחר לידות מלקחיים.
בנוסף לתחלואה האימהית, גם העובר עשוי להיפגע בלידת מלקחיים. בין היתר ניתן לראות שכיחות גבוהה יחסית של דימום תוך גולגולתי בתינוקות שנולדו בלידת מלקחיים בהשוואה לתינוקות שנולדו בלידה רגילה, ישנו סיכוי יחסית גבוה לפגיעה בעצב הפנים (ברוב המקרים מדובר בפגיעה זמנית בלבד), פגיעה במקלעת הברכיאלית מתרחשת בשכיחות גבוהה פי 3.4 בלידות מלקחיים בהשוואה ללידות רגילות וכן ישנה שכיחות יחסית גבוהה של דימומים ברשתית, עליית בילירובין וצרור דם בראש.
